זכרונותיי | אהרון נחושתן

כל אדם נולד עם פוטנציאל ונסיבות חייו מעצבות את אישיותו. ילדותי הייתה רווית תלאות. אני מניח שזה מותיר עקבות בהתפתחותו של אדם. אמי, רוזה, שהייתה חולה מרבית שנות ילדותי ונפטרה כשהייתי בן שש בערך, השאירה אותי לזמן קצר בעולם ללא אהבת אם. כשאבי נישא בשנית, אני זוכר את דודתי אסתר אומרת לי – מעכשיו זו אמך, תכבד אותה ותאהב אותה. ואהבתי. ואמי מלכה אהבה אותי בחזרה. מאוד. והייתה מסורה לי. ואני לה.

בעשור הראשון לחיי, בתקופת ילדותי בוורשה השפיעו עליי מחלתה ופטירתה של אמי, נישואיו השניים של אבי והחיים בבית סבי וסבתי. נחשפתי בגיל צעיר מאוד לעולם המבוגרים. לאבא שלי היה תפקיד מכריע בהשפעתו המתמשכת על עיצוב תפיסות עולמי ואישיותי. הוא היה אדם סקרן, אינטלקטואל בדרכו הלא ממוסדת, עסק בסוציאליזם, בבניית עולם חדש וגם בספרות. אבא קרא המון ורק ביידיש. כילד, לא התקיים בינינו דיבור ישיר, הלא הייתי צעיר. אך הייתי ילד סקרן, קשוב לנעשה סביבי, שומע את הדיבורים על מלחמת ספרד ומלחמת חבש, נחשף למהלכים פוליטיים ואחרים, המניעים את העולם.

חוויות הילדות, מה שספגתי מהן ומה שחינכתי את עצמי להיות, בעצמי – אלו החומרים מהם אני עשוי. הדברים שהעליתי כאן על הכתב, הם תערובת בין מה שהזיכרון האישי שלי רשם, לבין מציאות או היסטוריה שנכתבה. ייתכנו פערים, או אי דיוקים, והם אינם חביבים עליי. עשיתי כמיטב יכולתי לצמצמם. אני מקווה שלא חטאתי לאמת, ואם כן – צר לי על כך. שמות המקומות - ערים, יישובים קטנים ונקודות ציון גאוגרפיות - נכתבו כפי שהם נקראו אז, בזמן התרחשות האירועים המתוארים.

כבר אמרתי שאיני אוהב לכתוב, ובכל זאת, כתבתי. ברוסית יש פתגם שאומר: "המילה עשויה מכסף, השתיקה מזהב". בכתב אני נמנע בדרך כלל מלבטא דברים גזורים. בשיחה – אפשר להציב שאלות ותובנות, לדון בהן, לשנות עמדות, להשתכנע, לשכנע וגם לשתוק לפעמים. אני מזמין אתכם, קוראיי, להיפגש ולשוחח. בחפץ לב.

אהרונצ'יק

הגושרים, 2019.

  • Facebook Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Twitter
  • YouTube
  • Instagram
לקבלת פרטים נוספים על הוצאת הספרים
058-7431414