"מלחמת בחירות" במעברת ראש פינה |שמחה גואטה

בעקבות הבחירות המוניציפליות הראשונות שהתקיימו במדינת ישראל פרצה בראש פינה מלחמת בחירות בין מפא"י ל"הציונים הכללים על רקע חרדה מפני שינוי המאזן הדמוגרפי ביישוב על־ידי העולים במעברה

ביולי 1952, כשנתיים לאחר קיום הבחירות המוניציפליות בארץ כולה, הודיעה מועצת ראש פינה למשרד הפנים על התפטרותה בשל קשיים כלכליים במושבה, ודרשה לנקוט את הצעדים החוקיים לבחירת מועצה חדשה בראש פינה. מצבה הכלכלי של המועצה תואר בצבעים קודרים: 'עול המיסים רובץ על שכם התושבים הוותיקים. המשתכנים החדשים בחלקם מסרבים לשלם את המיסים, ואילו אנשי המעברה אינם משתתפים בתשלומי המיסים כלל. לעומת זאת על המועצה מוטלת החובה לספק לאוכלוסייה את כל השירותים כולל עבודה ופרנסה'.  מועצת ראש פינה דרשה לקיים בחירות שלא מן המניין. משרד הפנים אישר ולצורך התארגנות לקראת עריכת הבחירות הוקמה ועדת בחירות שקבעה כי מי שהתגורר ביישוב ב-1 בינואר 1953 יקבל זכות בחירה ('יום הקובע').

בעקבות החלטה זו פרץ עימות פוליטי ומשפטי.



כאשר החלה במרץ רב ההתארגנות לקראת הבחירות למועצה התברר שקיימת אי וודאות משפטית לגבי הכנת פנקס הבוחרים ורשימת בעלי זכות ההצבעה שכן לא הייתה הגדרה חוקית למונח 'מקום מגורים קבוע'. מקור המילה מעברה הוא במילה 'מעבר', כלומר מדובר בצורת מגורים ארעית עד לקביעת מקום מגורים קבוע ולכן לא היה ברור מעמד העולים שהתגוררו במעברה מבחינת זכות הבחירה, מה גם  שמספר תושבי המעברה היה גדול ממספר התושבים של המושבה– ומכאן, היה ברור, שהשתתפותם בבחירות, תעניק להם השפעה לא מבוטלת על תוצאותיהן ועל צביון המושבה.

סביב סוגיה זו התפתח דיון 'האם תושבי המעברה מוגדרים כתושבי המושבה ולכן הם בעלי זכות בחירה, או שמא  היותם תושבי המעברה לא מקנה להם זכות בחירה שכן הם תושבים ארעיים?' כאן החלה סאגה משפטית ופוליטית סבוכה ומפותלת שנמשכה כשנה וחצי שבסופם שינתה מועצת ראש פינה את דעתה ולא קידמה קיום בחירות במושבה כפי שדרשה בתחילה .

בפרשה מרתקת זו, שאוספי הארכיונים השונים מלמדים אותנו את שהתחולל באחורי הקלעים, היו מעורבים שני שרי פנים: משה שפירא מ'הפועל המזרחי' שאישר לראשונה את קיום הבחירות לפי בקשת מועצת ראש פינה, וישראל רוקח מ'הציונים הכלליים' שאישר את אי קיומן של הבחירות; נציגי שתי מפלגות במושבה: מפא"י והציונים הכלליים; ורשתות חברתיות שפעלו מאחורי הקלעים.

בשלב הראשון הוחלט ע"י ועדת הבחירות, כי תינתן זכות בחירה לתושבי המעברה. החלטה זו נבעה ממפקד שנערך במעברה ובו התברר שמתוך 300 משפחות ששהו במעברה רק 100 מהם היו מעוניינות לעבור לחצור הסמוכה ויתר אנשי המעברה ראו את עצמם קשורים למושבה ולכן היה נכון להתייחס למקום מגוריהם בראש פינה כקבוע ולאפשר להם זכות בחירה.

החלטה זו נבעה מהרצון לשלב את העולים שגרו במעברה באופן מלא לחיים תקינים במושבה והדבר כלל גם הענקת זכות בחירה למועצה המקומית, בתקווה שבדרך זו תתבצע קליטתם השלמה בכל שטחי החיים – משקיים, כלכליים, תרבותיים וציבוריים בארץ.  אלא שלהחלטה לשתף את העולים בבחירות המקומיות היתה עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת מבחינה דמוגרפית, ובמושבה החל מתפתח מאבק בין מפלגתי.

מפא"י שכוחה במעברה היה גדול, שאפה לשתף מספר מרבי של בוחרים מקרב העולים החדשים במעברה, ולכן דרשה את הכנסת תושבי המעברה לפנקס הבוחרים, ואילו הציונים הכלליים שחששו מהצבעתם של העולים במעברה, ניסו לשכנע את נציגי הוועדה שלא להכליל את תושבי המעברה בפנקס הבוחרים. ויכוח זה היה חלק ממאבק ארצי כולל יותר בנוגע לצירוף המעברות לתחום שיפוטם של היישובים הוותיקים שבשכנותם: 'הציונים הכלליים' התנגדו להשתתפות העולים בבחירות מקומיות מחשש שיהיה בידי תושבי המעברה, כתושבים ארעיים, להכריע בדבר אופי היישוב הוותיק.  החשש מעוצמתה הפוליטית של מפא"י כמפלגת שלטון רבת השפעה על מנגנון העובדים במעברות, תרם אף הוא להתנגדות הזו.

מועצת הפועלים בראש פינה, שייצגה את האינטרסים של מפא"י, דרשה 'לתת זכות בחירה למאה משפחות ממעברת ראש פינה שחיים כבר למעלה משנה בשטח שיפוטה של הרשות המוניציפאלית בראש פינה'. לטענתה: 'אין כל רשות לשלול מהתושבים האלה את הזכות של כל אזרח במדינת ישראל בבחירת נציגיו למועצה המקומית ויש להעניק לאחים שלנו העולים מהמעברה זכות בחירה'.  נציגי מפא"י שביקשו להגדיל את כוחם היחסי בתוך מועצת ראש פינה על חשבון 'הציונים הכללים', דרשו להתחיל ב'מלחמת בחירות'

משהחליטה ועדת הבחירות להעניק זכות בחירה לתושבי המעברה מיהרו נציגי 'הציונים הכלליים' להגיש ערעור בבית המשפט. המערערים טענו  לזמניות קיום המעברה כפי ששמה מעיד עליה, ולכן אין לקרא לישיבה במעברה- מקום מגורים קבוע. ועדת הבחירות טענה כי מקום מגורים קבוע הוא מושג יחסי, וכל עוד התכוונו תושבי המעברה בשעה שהגיעו לראש פינה כי מקום זה יהיה מקום מגוריהם, הרי העובדה שהדירה בה מתגוררים אינה קבועה, אינה יכולה לשלול מהם זכות בחירה. השופט דחה את הערעור. פסק דין זה קבע תקדים להענקת זכות בחירה בבחירות המוניציפליות לתושבי המעברות בכל הערים והמושבות בארץ.  

עתירתה של מפלגת הציוניים הכלליים שייצגה את הלך הרוח במושבה מהחשש שמא 'ישתלטו' תושבי המעברה על המושבה וישנו את אופייה, יכולה להתפרש כגרסה גלילית־ מקומית ל'חרדה האשכנזית', שאותה זיהה פרופ'  צור, מפני שינוי המאזן הדמוגרפי הפנימי שהחל להתקיים עם העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה, ושעלול לפגוע באופייה התרבותי - מערבי של החברה הישראלית הצעירה. דבורה הכהן העריכה שהחשש הגדול היה מצירוף אוכלוסיית עולים גדולה לפנקס הבוחרים של יישוב קטן העלול לשנות את אופי היישוב ואת הנהגתו. הוותיקים חששו שהעולים ישלטו על הנהלת הרשות המקומית וישפיעו על שינוי אופייה ודמותה החברתית.  

בהנחיית שר הפנים ישראל רוקח נדחה 'יום הקובע' לחודש מרץ 1953 שנידחה שוב לאפריל 1953. הוראה זו התבססה על התקווה שעד תאריך זה יעזבו רבים מהמעברה לשיכוני חצור הסמוכה ששם יקבע סופית מקום מגוריהם של אנשי המעברה.  

אחד מחברי ועדת הבחירות- תושב ראש פינה, פנה באופן אישי אל שר הפנים רוקח על סמך היכרות אישית ביניהם וביקש ממנו 'כצבר אל צבר'  להתערב בהחלטה שבסופה הוחלט לבטל את ועדת הבחירות ואת קיומן של הבחירות המוניציפליות בראש פינה על מנת למנוע מתושבי המעברה ליטול בהם חלק.

למורת רוחם של נציגי מפא"י בחירות אלה לא התקיימו בסופו של דבר והוחלט  שמועצת ראש פינה תשתתף בבחירות המוניציפאליות בהתקיימו בשנת 1955 יחד עם יתר המועצות המקומיות בארץ. בפרק הזמן של דחיית 'יום הקובע'  הוחש פינוי תושבי המעברה אל שיכוני חצור הסמוכה שעדיין לא היו מוכנים לקליטת העולים. ניתן לזהות את הקשר בין אי רצונם של תושבי המושבה שתינתן זכות בחירה לתושבי המעברה לבין העובדה שפינוי המעברה התרחש מוקדם מאוד יחסית למעברות אחרות בארץ.  

פרשה זו יכולה להעיד גם על חשיבות הרשתות החברתיות בתהליך קבלת ההחלטות בשנים הללו. בשעה שבנדל, חבר ועדת הבחירות בראש פינה, יכול היה לפנות לשר הפנים על סמך הכרות אישית ביניהם מהעבר, הרי שהעולים החדשים נעדרו קשרים חברתיים וקולם לא נשמע בדיון הנוגע לעתידם. כמו גם  ניתן למצוא בסיפור זה, את קיומן של רשתות פעילות, בעיקר במאבק הפוליטי שבין שתי קבוצות של וותיקים כשהעולים עצמם לא מעורבים כלל (מפאי לעומת הציונים הכלליים).

ביולי 1952 ביקשה וקיבלה מועצת ראש פינה את קיומן של בחירות מוניציפאליות שלא מן המניין, שנתיים מאוחר יותר ביולי 1954 בעקבות שינוי עמדתה של המועצה, חתם מנכל משרד הפנים דב רוזן את הסוגיה הזו כשהודיע כי המועצה המקומית בראש פינה תמשיך בתפקידה ושהבחירות למועצה המקומית תערכנה יחד עם הבחירות לרשויות המקומיות במדינה כולה ביולי 1955. כך הצליחה מועצת ראש פינה לשמור על הדומיננטיות הדמוגרפית, התרבותית והתודעתית של קבוצת  הרוב.

(חלק מפרק הלקוח מעבודת דוקטורט בנושא תולדות היישוב חצור הגלילית).

#חצור_הגלילית #סיפור_ישוב #שמחה_גואטה

8 צפיות

הרשמו לניוזלטר

ותקבלו עדכונים לגבי מה חדש בהוצאה גלילית, קורסי כתיבה, ספרים חדשים, מבצעים ועוד

אודות הוצאה גלילית ב-35 מילים

 

עשרות מראיינים, כותבים, עורכים ומעצבים מעולים עומדים לרשותכם.

עם הוצאה גלילית תוכלו להוציא לאור את הספר עליו תמיד חלמתם, לכתוב את סיפור חייכם או את סיפורם של ההורים והסבים שלכם.  תוכלו להפוך אוצרות בלומים לספרים יפיפיים.