מלאו אסמינו בר | אורנה ריין

מה לנו, הוצאה גלילית ולמבני האסמים הוותיקים המתנשאים בחצרות הקיבוצים?


ובכן לפני כשנה הצטרפנו ליוזמה של יובל שמיר, אדם שמוחו לא מפסיק לייצר וליצור רעיונות והצליח לכבוש אותנו בהתלהבותו לספר את סיפוריהם של האסמים הפזורים ברחבי הארץ. יובל, חבר קיבוץ הגושרים, הגה מיזם המחבר בין שיחזור ושימור של נכסי מורשת עזובים וסיפורי הנוסטלגיה הקשורים בהם, לבין הפיכתם למוקדי תיירות מקומיים כחלק מרשת של מתחמי יזמויות ועסקים מניבים.

מי לא מכיר את שיר ההלל ליבול החקלאי וההון האנושי של הקיבוצים, "מלאו אסמינו בר ויקבינו יין", שיר שמילותיו חוברו על ידי הסופר והמשורר פנחס לנדר (אלעד) והולחנו על ידי דוד זהבי. במרכז השיר עומדים אותם אסמים שנבנו בחצרות הקיבוצים סביב שנות ה -50 של המאה הקודמת, אלה הם מגדלי הסילו ששימשו לאחסון תחמיץ ותבואה והיוו סמל של שגשוג חקלאי. בחלוף השנים והשינויים, התרוקנו המבנים מגרגרי התבואה, אך למרות נגיסת שיני הזמן נותרו עומדים זקופים ובעלי אופי.

לפרויקט קראנו "שביל האסמים" ויחד עם צוות מצומצם של חברים, בראשותו של יובל ש. אנחנו לוקחים חלק בהובלת המיזם החדשני. ברור לנו שיש כאן פוטנציאל עצום לפרויקט בסדר גודל ארצי ומספר גופים כבר זיהו את הפוטנציאל הגלום בו ומגלים עניין בנושא. יובל מדגיש כי חשוב לו שכל מי שמתוודע לפרויקט "שביל האסמים" יבין כי מדובר בפרויקט ארצי גדול שיכול לייצר תנופה ייחודית לפעילות העסקית בתחום התיירות החקלאית והכפרית מצפון ועד דרום. 


בין הראשונים שכבר התגייסו בפועל להעמקה בתחום הן מבחינה היסטורית והן מבחינה אדריכלית זוהי מכללת תל חי. סטודנטים הלומדים במסלול לתואר שני בלימודי גליל אספו ותיעדו סיפורים על אסמים ברחבי הגליל. בנפרד, בחלק האדריכלי הכולל פיתוח רעיונות לשימור וחידוש פעילות יזמית במרחב האסם, מעורבים הסטודנטים של שנה ב' בחוג לאדריכלות ועיצוב פנים. זוהי כבר השנה השנייה שהסטודנטים לאדריכלות בקורס אותו מעביר האדריכל יובל אלימי, מגישים כפרויקט גמר תכניות לשימור ופיתוח של מבני האסמים.


אנחנו כמובן שהתחברנו לנושא הסיפורים הקשורים במבני המורשת האלה ומכיוון שאנחנו פועלים באצבע הגליל הרי שאך טבעי הוא שהסיפור הראשון שלנו מקורו בנוף הגלילי. סיפור אחד שבתוכו בעצם מככבים כמה אסמים שנבנו במקום אחד, זהו הסיפור של קיבוץ שמיר. "אצלנו היו שלושה, אפילו ארבעה מגדלים, אם כוללים את מגדל המים", סיפר לנו חבר הקיבוץ רני ברנור שעבד שנים רבות בענף הבקר ומלווה את גלגולי האסמים מאז הקמתם, "סילו אחד היה מגדל תחמיץ עגול שהיה צמוד לרפת החלב ונבנה בתחילת שנות ה- 50, אותו כבר הרסו, אחריו נבנה מגדל תבואה ששימש בעיקר לאחסון גרעינים לצורך הכנת תערובות לצאן ללול ולרפת. מאוחר יותר לקראת סוף שנות ה- 60 בנינו מגדל גרעינים גבוה שתכליתו הייתה לאחסן תבואה שגדלה בשדות הקיבוץ. האסם שיכול היה להכיל למעלה מעשרים טון גרעינים, עומד כבר שנים ללא שימוש".

הסילו הגבוה מכונה בפי זקני הקיבוץ הסילו החדש, ולנמוך הם קוראים הסילו הישן. במסגרת סקר המבנים שנערך בקיבוץ בשנה האחרונה, נקבע כי המגדל הגבוה והצעיר מבין השניים נמצא בסכנת קריסה ויש לחזק את היסודות שלו אם לא רוצים להרסו.

ותנחשו מה קורה שם בינתיים בתוך החלל של הסילו הגבוה? מסתבר שעכשיו, כפי שמספר ברנור בחיוך, "האסם משמש כמעבדה לייצור נפט גולמי".

ואיך זה קורה? הנה הסיפור: "טונות של גרעינים שהיו מיועדים לבקר נשארו במגדל במשך שנים ונרטבו. ברקב החלו להתפתח חיפושיות ובעלי חיים זעירים, נוצר תהליך דחיסה של החומר הביולוגי ולאט לאט החל לנזול משם נוזל שמנוני שחור. ככה מייצרים אצלנו נפט גולמי. כבר עשר שנים זה מטפטף".  

זה לצד זה ניצבים בגאון, שני אסמי התבואה הרבועים שבמשך שנים שימשו כתפאורה לחגי המשק ורקע לתהלוכת הענפים בשבועות. היו שחרפו את נפשם וטיפסו לראש הסילו הגבוה כדי להניף את הדגל האדום באחד במאי ועכשיו השימוש היחידי שנותר בהם הוא לתליית הדגלים ביום העצמאות.



4 צפיות

הרשמו לניוזלטר

ותקבלו עדכונים לגבי מה חדש בהוצאה גלילית, קורסי כתיבה, ספרים חדשים, מבצעים ועוד

  • Facebook
  • Instagram

אודות הוצאה גלילית ב-35 מילים

 

עשרות מראיינים, כותבים, עורכים ומעצבים מעולים עומדים לרשותכם.

עם הוצאה גלילית תוכלו להוציא לאור את הספר עליו תמיד חלמתם, לכתוב את סיפור חייכם או את סיפורם של ההורים והסבים שלכם.  תוכלו להפוך אוצרות בלומים לספרים יפיפיים.