הוצאה גלילית - בית לכותבים
26 פבר 20194 דקות
ג'ורג'י מצריף מס' 80 במעברת ראש פינה כתב לראש הממשלה בן גוריון: "נמנעת מאתנו המזרחיים, כלומר הספרדים, השגת מישרות וחנויות". הרב עזיזי התלונן לשר הדתות כי שכרו נמוך משכרו שלך המשגיח האשכנזי, בעוד שמשפחתו כפולה בגודלה. מכתבים ממעברת ראש-פינה מגלים כי המילה "אפליה" כבר הייתה שגורה בפי העולים.
בראיון עם אריק ברנשטיין, אחד מיוצרי הסדרה "מעברות" המשודרת בימים אלה בערוץ "כאן 11" ועוסקת בתקופת המעברות הטראומטית, הוא התייחס לטענת האפליה בין העדות השונות: "אין ספק שהיתה אפליה מוטמעת... היתה אפליה ברורה. זה היה עניין של מערבי־ אירופאי מול המזרחי. זה סוג של קולוניאליזם ואוריינטליזם שלא התחיל במעברות, אבל ברור וחד־משמעי שהיתה אפליה."
ברצוני לחזק אמירה זו בעזרת דוגמאות שעליתי עליהן במחקרי, הממחישות את האפליה של העולים במעברת ראש פינה, שהוקמה בנובמבר 1950, על יסודותיו של מחנה אוהלים שהתגוררו בו עולים מתימן. בשלבים הראשונים של המעברה הרכב האוכלוסייה היה מגוון: כ-400 עולים אשכנזים מרומניה, מעט מפולין, 300 עולים מעירק, כ-200 עולים מצפון אפריקה (טוניס, טריפולי, אלג'יר ומעט ממרוקו), כ-100 עולים מפרס, ממצרים ומעט עולים מתימן שנשארו מתקופת מחנה האוהלים. קיבוץ הגלויות לא ארך זמן רב ותוך מספר חודשים רוב העולים הרומנים והפולנים עזבו את המעברה לצפת הסמוכה או למרכז הארץ.
שבתאי גורג'י מתלונן על האפליה
בין העולים שהגיעו מעירק היה גם העולה שבתאי גורג'י שעלה עם משפחתו למעברת ראש פינה והתגורר בצריף מס. 80. שבתאי ביקש לפרנס את משפחתו המונה תשעה ילדים ודרש עבודה כמו יתר תושבי המעברה. משלא מולאה דרישתו, כתב מספר מכתבים, כולל מברק לדוד בן גוריון ראש ממשלת ישראל ובו התלונן על אפליה קשה בין מזרחים ובין 'מערביים' במעברה במתן רישיונות לפתיחת חנויות:
"באנו לארץ.... לחיות כאן חיים חופשיים, נכונים לעבוד בכל עבודה בשיתוף פעולה עם אחינו היהודים כאן למען הקמת מדינתנו היקרה. ואולם נתקלנו בהפליה שמפלים בין העדות המזרחיות והמערביות ובשל ההפליה נמנעת מאתנו המזרחיים כלומר הספרדים השגת מישרות וחנויות וביחוד העבודות השוטפות המצויות על אף היותן בפיקוח הלשכה. וזו דוחה אותנו תמיד, כאילו היו עבודות אלה חלקם ונחלתם של המערביים בלבד, אותם דוברי האידית והרומנית, בעוד שידוע כי הננו בעלי משפחות וכי איננו עובדים למעלה מעשרה ימים בחודש, והשכר הניתן לנו פחות בהרבה משכרם. תמהני אם הפליה זו מצויה בכל רחבי המדינה או רק אצלנו?. פליאה בעיני אם ידוע הדבר לממשלה או אולי אין זה אלא מעשה של אנשים מסוימים העוסקים בכך."
אריק לובובסקי מהמושבה הסמוכה, יסוד המעלה, סיפר לי בראיון שערכתי עמו כי בהיותו ילד הוא הרבה להתלוות לאביו בנסיעותיו בארץ וכך יצא להם לבקר פעמים רבות, בבית המכס שבצומת ראש פינה הסמוכה למעברה. הוא ציין את העובדה שכל החנויות שהיו בבית המכס היו שייכות לעולים האשכנזיים. הוא גם סיפר שהעולים שהגיעו אל אביו על מנת לרכוש ירקות ופירות לחנויות במעברה היו רק רומנים ופולנים אשר היו מגיעים עם העגלות שלהם ליסוד המעלה, רוכשים פירות וירקות במחיר מוזל ומוכרים בחנויות במעברה. לשאלתי איך הוא מסביר את העובדה שרק לאשכנזים היו חנויות הוא ענה שהאשכנזים היו אנשים יותר יוזמים ואקטיביים בניגוד לעולים המזרחיים. מכתבו של שבתאי גורג'י, המעיד ממקור ראשון שהחנויות ניתנו על ידי לשכת העבודה רק לדוברי היידיש והרומנית שבמעברה מעידה שלובובסקי לא פירש נכון את פני הדברים. סביר להניח שלחנויות שניתנו לעולים האשכנזיים הייתה השפעה על קליטה טובה יותר מבחינה כלכלית בארץ, דבר שהשפיע על השתלבותם במדינה גם לשנים הבאות.
וכך בשעה שהעולים המזרחיים שבמעברת ראש פינה התלוננו, על אפליה בין הרומנים למזרחיים בנוגע לקבלת עבודות בלשכת העבודה - גוף ממלכתי שאמור להעניק שירותים לכלל העולים במעברה באופן שווה - הרי שהעולים האשכנזים שגרו במושבה דרשו ייצוג שלהם בעמדת הכוח - לשכת העבודה.
הרב עזיזי מתלונן על אפליה בשכר
בשלביה הראשונים כללה המעברה עולים יוצאי רומניה ופולין (כ-40%) ועולים מזרחיים (כ-60%). בהתחלה ניהל את צרכי הדת במעברה שוחט ובודק יוצא רומניה, יצחק מרדכי אפאל, שלא היה בדרגת שלא הוסמך לרבנות ועסק בעיקר בענייני שחיטה כשרה והתנהלות מול משרד הדתות.
ביוני 1951 כאשר הגיע הרב עזיזי דיעי מג'רבה שבטוניסיה למעברה הוצע לו תפקיד רב המעברה והוא החל לנהל במקום את ענייני הדת של דיירי המעברה ויצחק מרדכי אפאל המשיך לשמש כשו"ב יחד עם ניהול ענייני הדת של האוכלוסייה האשכנזית. עם הזמן עזבו רוב העולים האשכנזים את המעברה ופרנסת יצחק מרדכי אפאל נפגעה בשל מיעוט תושבים אשכנזים. בסיוע קידום שכרו נרתם מצעד מרשים של גופים, מוסדות ואנשים. בין הממליצים היו: יו"ר הוועד הדתי במעברה- דוד רוזנר, מנהל המעברה מטעם הסוכנות היהודית - צבי כהן, נציג הסתדרות הפועל המזרחי סניף ראש פינה, והרב אורנשטיין, מנהל המחלקה ליישובי עולים שבמשרד הדתות בכבודו ובעצמו שהבטיח להתערב ולטפל בעניין באופן חיובי. גם מקרה זה יכול ללמד אותנו על השפעת הרשתות החברתיות במעברה. לצידו של יצחק מרדכי אפל עמדו כל הגופים המשפיעים שבאופן אישי התערבו לטובתו על מנת למנוע את הפגיעה בשכרו: גם בתחומי המעברה, גם בתחומי המושבה, גם בתחום המפלגה וגם במשרד הדתות עצמו. רשתות משמעותיות אלה יכולות להסביר את הבדלי הקליטה בארץ של האשכנזים לעומת המזרחיים שלהם היו חסרות רשתות חברתיות משפיעות אז.
כאשר נודע לרב עזיזי כי השו"ב מקבל שכר גבוה ממנו על אף שהוא זה המשמש כרב המעברה ועיקר העבודה מוטל על כתיפיו, הדבר חרה לו מאוד והוא כתב מכתב מאוד חריף למשרד הדתות ולמשרד ראש הממשלה. לטענתו הוא זה שמטפל בכל ענייני הדת במעברה בשעה שיצחק מרדכי אפאל כמעט ולא נמצא במעברה אלא משמש כשו"ב גם במעברת צפת ובמקומות נוספים. ואכן כמעט בכל דוחות הביקור של נציגי משרד הדתות במעברה, הפגישה מתקיימת בנוכחות הרב דיעי עזיזי בלבד תוך ציון העובדה שיצחק מרדכי אפאל נעדר מהפגישה. הרב עזיזי ששהה בארץ פחות משנה חווה באופן אישי את המילה 'אפליה' והוא השתמש בה במכתבו:
"הנני להודיע שלדאבוני הגדול נאלץ אני להגיש לשר הדתות וגם לראש הממשלה בראותי הבדל והפליה אשר אתם עושים בענייני המשכורת. שאף שאני המטפל בכל צרכי הקהל והמרכז כל ענייני הדת במעברה אתם משלמים רק 35 ל"י והשוחט אפאל שאין לו שום עבודה ואינו רב משלמים אליו 45 ל"י והפלא הנורא שאני בעל משפחה כפלים על השוחט-ואף על פי כן משלמים לי פחות מהשוחט השכנזי [...] הלא ראיתם איך ההפליה שאין כל מין אנושי יכול לסבול את זה- ושגם אבן מקיר יזעק- כי איך יציבה בארעה וגיורה בשמי שמיה? (ביטוי תמיהה לדבר שלא יתכן ש.ג.) הרב פחות ערך משוחט? ועוד אני מודיע לכם שמעברה הזאת היא עכשיו ספרדית טהורה ואין עוד אשכנזים".
* * *
יחד עם הנאמר כאן ניתן למצוא עדות במקורות גם לשיתוף פעולה בין־עדתי במעברה סביב טקסים דתיים כמו הכנסת ספרי תורה ואירועים חגיגיים. בטקסים אלה, השתתפו הן העולים האשכנזיים והן המזרחים אלה לצד אלה. כמו כן הגיע קהל מעורב לדרשות של דמויות רבניות אשכנזיות ומזרחיות כאחד שהגיעו למעברה. הוועד הדתי במעברה כלל עולים אשכנזים ומזרחיים ששיתפו פעולה יחד בדומה לתמונה שהציגה הילה בהר"ד במחקרה שבחן את יחסי העדות במעברה בהיבט הדתי.